שיתוף פייסבוק טוויטר חיפוש באתר
 
 

תגובות אחרונות

()

חחחחחחח

 




()
ווווואו


(הצגות ומופעים)
יסמייייןןן אני פשוט מתה עלייך חיים שלי ראיתי את הקטע שלך יותר מפעם אחת ופשוט מתתי מצחוק


(הצגות ומופעים)

יסמין חיים שלי הרגת אותי מתה עלייך ומתה על השמחת חחים שלך בחחים אל תפסיקי להצחיק

 




()

מה קורה

 


 
 

היסטוריה

 

היסטוריה
בתחילה נוסד כפר הנוער בשנת 1922 כמשק פועלות . עד לקום המדינה עסק הכפר בהכשרת , הבנות לקראת השתלבותן בהתיישבות העובדת .
לאחר קום המדינה הפך לתיכון חקלאי ועסק בהקניית השכלה עיונית (בגרות רגילה) וחקלאית לבנים ובנות.
במוסד התחנך נוער ישראלי מגוון וככל הפנימיות שינה המוסד את פניו עם כל גל של עליה ,נרתם לקליטת נוער עולה,בהשכלתו ובשילובו במדינת ישראל.
לאורך השנים הקפיד הכפר על לימודים באוירה אישית וחמה ושמר על צביון חקלאי תוך הקפדה על ערכי העבודה, הלימוד והחברה.

משקי הפועלות

בתקופת העלייה השנייה, בשנת 1911, הוקמה בכנרת החווה הראשונה להכשרת פועלות צעירות לעבודה חקלאית, על בסיס של שוויון בידע וביכולת העבודה לגברים.
במהלך השנים, בעיקר בתקופת העלייה השלישית והרביעית, הוקמו מספר משקי פועלות וחוות הכשרה נוספות בנהלל, בנחלת יהודה, בשכונת בורוכוב, בפתח תקוה, בעפולה, בחדרה, בתל אביב ועוד.
הצעירות שהוכשרו במשקים אלה מילאו תפקידים חשובים בפיתוח ענפים חקלאיים (משתלות, גני ירק, לולים) במושבים ובקיבוצים.
למשקי הפועלות היה תפקיד חשוב בפעילותה של מועצת הפועלות.

בתאריך ה' בכסלו תרפ"ב (1922) נוסד משק הפועלות בישוב החקלאי נחלת יהודה שבסמוך לראשון לציון.
המשק כלל תשעה דונם אדמה, בית קטן עם שני חדרים, גינת ירק, ארבע פרות, שלושים וששה עופות ומשתלה קטנה.
בחלוף השנים שגשגה המשתלה, נוספו למשק ענפים נוספים, נבנו מבנים וגדל מספר הבנות שעבדו במשק וקיבלו בו הכשרה.

המנהלת הראשונה והמייסדת (חניה צ`יזיק) ניהלה משנת 1922 ועד 1926. היא עזבה על מנת לייסד משק פועלות נוסף בצפון תל אביב.....
תקציב השנה הראשונה היה 2509 לא"י.
המנהלת השנייה בתיה אידלנט ניהלה עד 1935

ויצו נכנסה לשותפות בניהול משק הפועלות נחלת יהודה בשנת 1928 יחד עם מועצת הפועלות.
בסוף שנות ה -50 פרשה מועצת הפועלות מניהול הכפר. ויצו שוויץ לקחה על עצמה את החסות הבלעדית לכפר.

הידעת ?

- פעם התרחצו פעם בשבוע במים חמים (בבנין ג` לפי תור) ובשאר ימות השבוע במים קרים כולל החורף. 
- פעם חלבו שלוש פעמים ביום בידיים כאשר חליבת הבוקר הייתה ב- 3.00 לפנות בוקר. 
- פעם אכלו חצי ביצה קשה כמנה ובליל שבת ביצת עין 
- פעם היה לכפר פרדס בגודל של 88 דונם (אשכוליות ותפוזים) והתלמידים קטפו את הפרי.

 
 
בין החלום לשגרה - על מקום קטן שביקש לתקן עולם!
בכל מרחב גיאוגרפי תלוי זמן ומקום נשאלת השאלה כיצד הכול התחיל? שלוש
נשים אמיצות מחליטות ליטול יוזמה ולצאת לדרך ארוכה מבלי לדעת מה יהיה
בסופה. בימים ההם ביקשו נשים ליטול חלק בהתיישבות העובדת ולקרוא תיגר
על ההגמוניה הגברית. האם מדובר היה בנשים רווקות, המכונות בלשון ימינו
פמיניסטיות, שהחליטו להשאיר הכול מאחור ולצאת להגשים עצמן בעבודה
קשה מיוזעת ולעיתים מרירה? אחרי קבוצות הפועלות, שקמו בארץ-ישראל
במהלך מלחמת העולם הראשונה, בא השלב השני בדרכה של הפועלת
החקלאית- משקי פועלות להכשרה חקלאית. ההחלטה להקמת משק הפועלות
התקבלה בוועידת הפועלות הראשונה, לאחר ייסוד ההסתדרות באדר תרפ"א.
חנה צ'יזיק, לא ידעה את נפשה מרוב התרגשות שכן בפעם הראשונה גמלה
בליבה ההחלטה לצאת לדרך ויהי מה. בתוך ליבה נצרה את ברכת הדרך שקיבלה
מהמורה הרוחני בכבודו ובעצמו, א.ד. גורדון. את ההכשרה כאגרונומית קיבלה
בווינה וחלומה העיקרי היה לטפח את ענף הפרחים בארץ ישראל שבו הצטיינה.
יחד עם שתי חברותיה, סימה עפרון ורחל רוזנפלד, שזה לא מכבר עלו לארץ
ישראל בזכות הסרטיפיקטים שקיבלו, הקימו בשנת 1922 את משק הפועלות
בנחלת יהודה. מטעמי ביטחון ביקשו להקים את המשק בקרבת ישוב, והנה,
נתפנתה במושב נחלת יהודה חלקה של איכר. מועצת הפועלות קיבלה מידו את
 
 
 
המשק- תשעה דונם אדמה, בית קטן בין שני חדרים ורפת קטנה. האיכר היה
שבע רצון מהעסקה ולבו התמלא גאווה ציונית.
המטרה של משקי הפועלות הייתה להכשיר את החלוצות בעבודה החקלאית
שממנה היו רחוקות בגולה מרחק רב ולהפוך את הנשים לחלק משמעותי ושווה
לגברים בשוק העבודה. כל משקי הפועלות הקודמים נחרבו מפני שנוסדו בדרך
ארעית ובלי כל בסיס לקיומם. על פי רוב נבנו המשקים האלה על אדמה חכורה
של ההנהלה הציונית וקרן קיימת לישראל. המאבקים לתקציב לבניית משק
הכשרתי היו יגעים. האמצעים באו מתקציבה של ההנהלה הציונית לחקלאות.
הכול היה פרימיטיבי למדיי, תמים, מלווה שאיפות חלוציות ורצונות עזים,
כשהעניינים האישיים הפרטיים נדחקים לקרן זווית.
בכל שישה חודשים נדרשו הבנות
למלא דין וחשבון כספי של משק
הפועלות ולהציג בפרטי פרטים את
כל הסכומים שהושקעו בענפים
השונים ובעיקר ההוצאות האישיות
של כל אחד מהחברים. הייתה זו
משימה מיגעת ונדרש כישרון מיוחד
כדי למלא את הטפסים. כדי למנוע
חשד כלשהו הנוגע למעילה בכספים מתאר הדו"ח את כל הרכישות שבוצעו
הכוללות מיטלטלין, דברי סדקית, כלי עבודה, ברגים ומסמרים, פנקס, מחצלת,
כפיות ואפילו תחבושת היגיינית כמיטב המסורת של אז. תמורת שכר הזעום
ותנאי חיים בלתי נוחים היו מוכנות הפועלות להוכיח כי יש תמורה לעבודה
הקשה וכל הכסף מנוצל ברמה מקסימאלית. הפועלות ביקשו להפנות קריאה
לגורמים בעלי העניין לבל יעיזו לקצץ בתקציב המשק.
 
 
 
בדין וחשבון אחר, שכתבה החברה מרים שלומוביץ, למחלקת ההתיישבות של
ההנהלה הציונית בארץ ישראל, יש תיאור של חיי היומיום במשק הפועלות.
תיכף אחרי רדתן מהאוניה ומבלי כל ניסיון בעבודה התחילו להכשיר את האדמה
ולסדר גן ירק ומחלבה קטנה. בתוך חודשים ספורים עלה בידן להקים משתלה.
המשק הלך והתרחב
ובהתפתחות ענפיו גדלה
גם הקבוצה. אך, יחד עם
הגשמת החלוציות, היו גם
מכשולים שלא הוסרו
ומכאן קריאתם לעזרה
הייתה מיידית. מחסור
באדמה, ההשקאה הבלתי
מסודרת והיקרה, הרפת הרעועה בחורף וכיוצא בזה והמתיחות עם הגברים
המקומיים. למרות כל הליקויים מצליחה הקבוצה בעבודתה והיא הולכת
ומגשימה את שאיפותיה, אף כי המשק משמש כמובן מקום קליטה לעלייה.
משק הפועלות בנחלת יהודה
הספיק להכשיר פועלות
מנוסות בענפים חקלאיים.
מומחים בכל ענפי החקלאות
חינכו את הפועלות בעבודה
החקלאית להלכה ולמעשה, כך
שלצד הניסיון בעבודה הן
תקבלנה גם ידיעות תיאורטיות
אלמנטאריות בכל הענפים.
כעת עובדות בקבוצה כבר 25 נשים ויש מצוקת דיור, הצפיפות גדולה כל-כך
שקשה לתארה. אם הבעיה לא תיגמר בחודשים הקרובים תעמוד בפני הקבוצה
השאלה האם להיות או לחדול. המשק בהרכבו הנוכחי אינו יכול להתקיים, כבר
פרצו תקריות לא נעימות בין הקבוצה ובין המושב. לכן כדי שכל הכסף, העבודה
והמרץ שהושקעו לא ילכו לאיבוד והמשק יוכל להתפתח ולהגשים את התקווה
שתולה בו הציבור. מוכרחים למצוא פיתרון.
 
 
 
סמוך למשק עמדו למכירה ששים דונם קרקע. אך הקרן הקיימת סירבה
למחיר הגבוה שנדרש עבורם. אחרי משא ומתן נקנתה לבסוף האדמה
והועברה לרשות משק הפועלות. חברות המשק חיכו בכיליון עיניים לקיץ
שבו תיחרש האדמה חרישה עמוקה, ואז ירחיבו את המשתלה וגן הירק ומתוך
כך להגדיל את הרווחים של המשק.
אנשי מושב נחלת יהודה הסמוך ראו בקנאה כיצד לנגד עיניהם מתפתח משק רווחי ופתאום
הודיעו כי לא יאפשרו לפועלות לחרוש את אדמתן עד אשר ירכשו המוסדות
הלאומיים קרקע גם עבורם, באשר גם הם סובלים מחוסר אדמה. המוסדות
הלאומיים ניסו לפשר בין הצדדים והסכסוך נמשך קרוב לשנה עד שנתאפשרה
סוף סוף חרישת האדמה, לא לפני שאנשי מושב נחלת יהודה זכו לנתח נכבד
מאדמת המריבה.
 

נסתיימה פרשת הקרקע, התחילה פרשת המים בין משק הפועלות לחברי המושב
הסמוך.
ביולי 1928 , בשיא עונת הקיץ, נמדדו בארץ ישראל טמפרטורות חריגות לעונה.
החום הבלתי נסבל והאירועים בפלסטינה ביחסי יהודים וערבים הגיעו לנקודת
רתיחה. שאלת השאלות בארץ הייתה סביב מים. לא תמיד הייתה אספקה
סדירה של המים למשק הפועלות. חלק מהזמן החברות היו סוחבות דליי מים
מהמושב הסמוך ומשקות בעזרת מזלפים. משק הפועלות ממשיך לסבול מתזרים
מזומנים דל ובנות המשק משוועות לעזרה. המשק כורע תחת נטל התשלומים
והן פונות בדרישה לאפשר להן לפרוס את חוב המים שלהן לקבלן המים בזמן
שבמושב הסמוך נהנים משפע. טענות לקיפוח היו עניין שבשגרה. הביורוקרטיה
במוסדות התנועה הציונית עדיין לא הייתה תחת רושם שלילי, והפקידים
הנכבדים מיהרו להשיב לבנות המשק בהבטחה מפורשת שעניינן הכספי בכל
הקשור למשק המים יוסדר בצורה מיטבית. בינתיים עליהן להתאזר בסבלנות.
החברות לא אמרו נואש והמשיכו לעמול קשה, וכעת הן מנו 22 חברות ושלושה
גברים. המשק התרחב וכלל לצד הרפת והלול גם גידול טבק שרובו היה מיועד
לייצוא. חברות המשק הקדישו 23 ימי עבודה בחודש תמורת שכר של 15 לירות
לעובד.
 
 
 
בתרפ"ו התארגנה הנהלה נבחרת של החברות לניהול משק הפועלות ובראשה
החברה בתיה אידלננט, מחניכות המשק ובעלת השכלה חקלאית גבוהה. שכרה
החודשי עמד על 3 לא"י. לשם השוואה, סכום השווה היום ל 300- ש"ח.
עשר שנים שימשה בתפקיד וניהלה את המקום ביד רמה עד אשר התחלפה על
ידי המנהלת השנייה, מתילדה הלפרין. בתקופות של משבר ביטחוני נשארו
החברות בעמדותיהן ולא ניצלו את האפשרות ללכת למקום מבטחים כפי
שהוצע להן. רובן חשו שהמקום מעניק להן ביטחון.
 
 
 
בינואר 1929 , במזג אוויר חורפי, הגיעה למקום הוועדה לענייני משקי הפועלות
מטעם המוסדות הרשמיים. מטרת הביקור הייתה להתרשם מהפעילות הענפה
של משק הפועלות ולהעלות בעיות על סדר היום. חברי המשק השתדלו
להתארגן לקראת הביקור מבעוד מועד. אחרי סיור במשק התקיימה ישיבה
משותפת עם חברות המשק. בתיה אידלננט נתנה סקירה מקיפה אודות חברי
המשק והענפים השונים. וכמו בכל מפגש בין עובדים למעבידים
גלשה השיחה הקולנית לעימות ביקורתי ותלונות רבות עלו על פני השטח.
אידלננט השתדלה כדרכה להתייחס ברגישות לטענות מצד חלק מהפועלות על קיפוח
בסידור העבודה. ניכר היה כי רוב החברות העדיפו לעבוד בגן הירק
על פני ענפים אחרים במשק. היא דחתה את הביקורת בטענה כי
צרכי המשק קודמים ואין אפשרות להתחשב ברצון החברות.
בדרך כלל סידור העבודה היה נעשה בשיחות כלליות בין החברות בערבים
בגמר יום העבודה. אחר כך עברו לדיונים פרוצדוראליים הקשורים לעתיד
המשק. הוחלט על מדריכים שיגיעו על מנת לתת הכשרה מקצועית לבנות בכל
ענפי המשק. חברי הוועדה יצאו שבעי רצון מהביקור והבטיחו להטות אוזן
קשבת למצוקה התקציבית, אבל לא התייחסו ממש למצוקה הנפשית של הבנות
שהתמודדו עם קשיים ותסכולים אישיים.
המסקנה הנוראית היא שהמשק אינו יכול להכיל בדידות. העיקרון השיתופי
מוציא מכלל אפשרות את עצם קיומו של הלבד, ולכן הבדידות האסורה היא
חריפה יותר, מוחשית כמו מחנק בחדר סגור. המשק מוקף גדרות, והאנשים
המכונסים בתוכו חיים את ימיהם באי שקט של סוד ושל ספק. הם מחפשים
תשובה או מזור, גם אם השאלה או המכאוב אינם ידועים להם. אחרי הכול -
מוכרחים להמשיך.
 

באחד המכתבים מהקשים שנכתבו, התאספו הבנות באישון לילה לאחר יום
עבודה מפרך, כדי להעלות על כתב את תחושותיהן בבקשת עזרה ממחלקת
ההתיישבות של הנהלה הציונית. אלא שהפעם, היה מדובר באסון שהשפיע
עמוקות על מצב רוחן של בנות המשק. כתב היד הבלתי קריא מספק הצצה
נדירה לעולמן של הבנות שזנחו כל ניסיון לממש חיים אישיים וביקשו למלא
את המשימה המרכזית בחייהן - לבנות ולהיבנות בארץ-ישראל. בתחילת מכתבן
תיארו לפרטים את האסון שהתרחש ברפת כשאחת הפרות נחנקה למול עיניהן
הבוהות של הרפתניות, והן לא יכלו לעשות דבר בעניין. כל האירוע האומלל
קרה בשל ליקויים בטיחותיים בתוך הרפת שנבעו ממתקנים פרימיטיביים ומאולתרים.
 
בנות המשק תבעו להעמיד רפת מודרנית ולספק ביטחון לפרות. אף
לא אחת מבנות המשק לא נטלה יוזמה על מנת לתקן את הליקויים על דעת
עצמה הכול נעשה על פי רשות מפורשת של מוסדות התנועה הציונית.
וכאילו לא די בכך, המשיכה ההגמוניה הגברית במוסדות התנועה הציונית
להתייחס בחשדנות כלפי כל ניסיון של הבנות לפתח את הענפים השונים על פי
ראייתן המקצועית. כל שינוי בתוכניות או בתקציבים היה כרוך באישור מיוחד
מההנהלה הציונית, וזו לא מיהרה להשיב לבנות ולעיתים אף גררה רגליים.
למרות הכול נשארו הבנות נאמנות הלכה למעשה להוראות שקיבלו מהחלונות
הגבוהים. כנראה שזו הייתה מציאות מתסכלת, אך מי חשב באותם ימים לערער
עליה.
 

אך, לעומת האנרגיה היצרית שאפיינה את המשק כעת הביטו כולם בסלחנות
מלנכולית על המקום הקטן. יש השלמה בלתי מצויה, אורך רוח ופיכחון. המתח
שבין הפרט לקולקטיב בא לידי ביטוי בשטח. המתח בין עקרונות ואידיאליים
לבין מאוויים אישיים ובין תחושת שייכות הרמטית לבין רגשות של זרות וניכור.
גם תחת ציווי פמיניסטי, קבוצה של נשים היא רק קבוצה של נשים. יש צורך
בשינוי מהותי בהרכב המקום ובשידוד מערכות, ולשם כך נפלה ההחלטה הבאה.
בשנת 1928 החליטה הנהלת ויצ"ו יחד עם מועצת הפועלות לשתף פעולה
בניהול משק הפועלות ולקלוט תלמידים ותלמידות בעיקר עולים מגרמניה כדי
שירכשו חינוך חקלאי. איזון תקציבו של המשק בא מעזרתה של ויצ"ו. משנכנסה
ויצ"ו כשותף של מועצת הפועלות החלה בנייתו של בניין ובו תשעה חדרים.
הבית הישן שימש כחדר אוכל עבור הילדים.
חודשים ספורים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה כשזרם העולים מגרמניה
לארץ ישראל הלך וגבר, התייצבו פעילי הנהלת ויצ"ו בנמל תל אביב כדי לקלוט
. נוער מגרמניה באונייה "פלסטינה" שהגיעה במרץ 1939
בהמשך נקלטו במשק הפועלות 50 נערות צעירות. המימון הגיע מארגון עליית
הנוער אל הנהלת ויצ"ו. התקציב עבור כל נערה עמד על 3.500 לא"י.
 

הנערים והנערות שנקלטו גויסו מיד לעבודה הקשה שהמתינה להם במשק על
ענפיו השונים. את בגדי העבודה והנעליים סיפקה להם עליית הנוער. באחד
המכתבים הביעו התנצלות על מחסור קשה בנעליים, שכן הם אינם יכולים
לספק לכל הנערים בעיקר בשל בעיות תקציב.
לאחר קום המדינה, מביא עמו השינוי הגדול בנוף הארץ גם שינוי בנוף האנושי
במשק הפועלות. מתחילות להגיע חברות נוער מגוונות ובשבילן מוקמת מסגרת
חינוכית- מוסד חקלאי תיכוני. מחזורי תלמידים המסיימים את שני מסלולי
הלימוד: המסלול העיוני המכוון לבחינות בגרות והמסלול המקצועי המסיים
ומקבל תעודת גמר ממשלתית. הלימודים והכשרת המסלול המקצועי משולבים
בהליכה למשק קיבוצי שאליו הם קשורים ושבו מקבלים הכשרה מקצועית
בענפי התמחותו של התלמיד. הבוגרים נשאו עימם מטען רוחני והשכלתי
שתרומתו רבה בכל שטחי חייה של המדינה.
בשנת 1959 התפרקה השותפות, והפדרציה של ויצ"ו בשוייץ קיבלה על עצמה
לתמוך בבית הספר החקלאי. אחת ממטרות בית הספר החקלאי מתייחסת לאחד
 

הנושאים הרגישים בחברה הישראלית והיא שילובם של בני עדות המזרח
בהתיישבות העובדת.
בית הספר החקלאי ביקש להקנות חינוך והשכלה לבני מושבי העולים מבני
עדות המזרח, במטרה מכוונת להחזירם למושב שממנו באו ולעורר בהם הכרה
של שליחות במקומות מגוריהם. הניסיון צלח מעבר למצופה. מבנה המוסד
והמשק לצידו התרחב וכלל שטח קרוב ל 600- דונמים. גאוות המוסד הייתה גם
על הבוגרים שסיימו את לימודיהם בשנת 1960 ופנו לקורס טייס.
המקום הקטן הושרש עמוק בליבה של ההתיישבות במדינת ישראל, והפך אט
אט למוסד חינוכי מפואר שמשמש בית לכל נער ונערה.
 
 
 
 
הידעת?
1. הידעת כי מבנה מרכז הלמידה הנו חדר האוכל הישן?
2. מועדון תומר היה כיתת לימוד לפני שבנו את ביה"ס. לפני כן היה בית מגורי העובדים הראשון. גרו בו יחד מספר משפחות.
3. במקום שעומד היום חדר האוכל היה מבנה ששימש כרפת. קומתו העליונה שימשה כמתבן.
4. גזעי האבוקדו הראשונים (מספר עצים) ניטעו בכפר והיו ליד מגורי העובדים.
5. הידעת כי פעם היו רוחצים את הפרות בכל יום, ומוציאים את הזבל במריצות (גם פינת החי הייתה בעבר רפת).
6. הידעת כי במקום שעומד משרד מנהל הפנימייה הייתה סככת חצי צל לגידול צמחי בית.
7. עד שנות השישים הייתה משתלה גדולה לצמחי בית ונוי.
8. עד מלחמת השחרור היה ביה"ס תלת שני, ולמדו בו רק בנות.
9. פעם התרחצו במים חמים פעם בשבוע (בבנין ג' לפי תור), ובשאר ימות השבוע במים קרים גם בחורף.
10 . פעם חלבו שלוש פעמים ביום בידיים כאשר חליבת הבוקר הייתה ב- 3.00 לפנות בוקר.
11 . פעם למדו בשתי משמרות, גם ביום שישי.
12 . הידעת כי בכל שנה הולך וגדל מספר התלמידים החוגגים בר מצווה בכפר. שנת השיא הייתה תשע"א עם 80 בני ובנות מצווה.
13 . המבנים הישנים ביותר הקיימים היום בכפר הינם בניין ג', מועדון תומר והמכבסה.
14 . חטיבת הביניים נפתחה בשנה"ל 73/74
15 . המחזור השש-שנתי הראשון סיים בשנת 1979
16 . שכונת נחלת יהודה נוסדה ב- 1913 ע"י 13 משפחות כמושב עובדים, והכפר נוסד בחנוכה 1922 תרפ"ב.
17 . הידעת כי פעם עבדו התלמידים במשק 4 שעות בכל יום, גם ביום שישי.
18 . פעם הזינו את הפרות בירק (תלתן ואספסת).
19 . פעם הייתה מכוורת גדולה שמקומה בחורשת האיקליפטוסים שליד הרפת (בי"ס ארזים).
20 . פעם אכלו חצי ביצה קשה כמנה, ובליל שבת ביצת עין.
21 . פעם היה פרדס בגודל של 88 דונם (אשכוליות ותפוזים) והתלמידים קטפו את הפרי. פעם נפל תלמיד מהסולם תוך כדי קטיף ומרכז הענף רץ לראות מה קרה לסולם...
22 . עד שנות החמישים המאוחרות לא היו מספיק ספרי לימוד וספרייה, והספרים עברו מהאחד לשני לצורך הכנת שיעורי בית לפי תור ולזמנים קצובים.
23 . הידעת כי פעם היה אינקובאטור לכ 10.000 ביצים, והכפר מכר אפרוחים.
24 . מבנה ביה"ס (כיתות התיכון וחדר מורים) נבנו בשנת 1954
25 . על גג בניין ג' אותתו אנשי ההגנה בעת מלחמת העצמאות כשלא היו בידיהם מכשירי קשר. הבניין שימש גם כסליק לכלי נשק ותחמושת.
26 . מאבק קשה התנהל על הזכות לעבוד ברפת (למרות העבודה הקשה שהייתה בידיים), והתלמידים שנבחרו היו התלמידים הטובים בלימודים
בחברה ובעבודה. התלמידים שעבדו ברפת היו בעלי מעמד מיוחד - בארוחת הבוקר כשהיו חוזרים מהחליבה היו מקבלים חביתה וקערית
קטנה של שמנת שהייתה יקרת המציאות באותם זמנים.
 
 
 
הספרים הבאים הם בפורמט PDF.

לצפייה בהם יש צורך בתוכנת אקרובט





Wizo nachlat yehuda - memory book

לרגל חגיגות ה- 90 , הוציא הכפר ספר "תמונות מספרות 90 שנות יצירה חינוכית"
מתוך כריכת הספר: "הקורא בספר זה מגלה פרק מרתק בתולדות היישוב העברי
בארץ ישראל ובאותה מידה נחשף לסיפור המופלא של קליטת עלייה. ולא רק. ספר
זה מלווה בתמונות את סיפור התחנכותם של אלפי ילדים ובני נוער ואת סיפורם
של מחנכים רבים שראו בעשייתם החינוכית שליחות חברתית, ציונית
ותרבותית...".
 
 
חגיגות 90 שנה לכפר
מדברי מנהל כפר הנוער ויצו נחלת יהודה, דר' חזי יוסף, בכנס הבוגרים לציון
90 שנה להיווסד הכפר, שנערך ביום ד' ה- 23/05/2012
"מכובדי, בוגרות ובוגרים, תלמידות ותלמידים, סגל הכפר הנוכחי, סגל הכפר לדורותיו, אורחים יקרים.
דרך ארוכה עשה בית החינוך המפואר הזה מאז הקמתו כמשק פועלות ועד ליום הזה....
אומרים שפרי עמלו של מחנך אינו נראה אלא לאחר שנים רבות. הערב הזה הוא יום חגכם הבוגרים,
אך גם יום חגם של מחנכים רבים היושבים כאן איתנו ונהנים לראות איך נבטו זרעי עבודתם והתממשו
הערכים שהוטמעו בכם בעבודה קשה, באמונה רבה ובתחושת שליחות שאין עוד כמוה במחוזותינו.
לצערנו, לא כל תלמידי הכפר שבו ממלחמות ישראל. על האנדרטה חקוקים שמות הנופלים. גם ביום חגנו
אנו זוכרים אותם ואת תרומתם.....
המשק החקלאי שלנו מתרחב ופורח. אני גאה לספר שיש לנו יותר ענפים חקלאיים מבעבר ושהתוצרת
הולכת ומתרחבת. את עיקר העבודה עושים בני הנוער......
בוגרים יקרים, בזמן לימודיכם כאן נהניתם מהשותפות האמיצה של ויצו העולמית ושל המנהל לחינוך
התיישבותי. עליית הנוער וויצו העולמית עשו ועדיין עושים למען חברה טובה יותר. מכאן אני שולח תודה
וברכה לדר' יחיאל שילה, מנהל המינהל לחינוך התיישבותי, לנשיאת ויצו, גב' טובה בן דב, ליו"ר הנהלת
ויצו העולמית, פרופ' רבקה לזובסקי ולחברות ההנהלה של ויצו העולמית.
...אני מאחל לכולנו שנשב כאן יחדיו בכנס המחזורים הבא בשנת 2022 ביום הולדת 100 שנים לכפר.
...לסיום לתלמידים וסגל הכפר שעמלו והכינו את הכנס, תודה לכולם, אני גאה בכם וגאה שאתם שותפיי
לעשייה, המשך ערב נעים לכולנו".

חידון 90 שנה לויצו נחלת יהודה
במסגרת חגיגות שנת ה- 90 להיווסד הכפר, ערך הצוות הפדגוגי חידון ידע מקיף לתלמידי חטיבת הביניים
בכפר, על ההיסטוריה רבת השנים והזכויות של משק הפועלות, לימים כפר הנוער ויצו נחלת יהודה.
בחידון השתתפו מרבית חניכי הכפר שהתחרו בשלבים המוקדמים במסגרת הכיתות ושכבות הגיל. לשלב
הסופי עלו 15 חניכים וחניכות שהשיגו את מירב הנקודות.
חידון הגמר נערך באולם מופת בעיר ראשון לציון, יום ב' ה- 21/05/12 , בו השתתפו מאות מחניכי הכפר,
חברות הנהלת ויצו העולמית בראשן נשיאת ויצו טובה בן דב, יו"ר הנהלת ויצו העולמית פרופ' רבקה
לזובסקי, גב' ציפי אמירי יו"ר אגף הפרסום, גב' מירלה גל מנכ"לית ויצו, דר' מיכל רותם מנהלת אגף
החינוך ואורחים נוספים ממטה ויצו. כמו כן, כיבדו את האירוע בנוכחותן נשות סניף ויצו של ראשון לציון,
הלוקחות חלק בהפעלת פרויקטים בהתנדבות בכפר.
את הטקס הנחה דר' חזי יוסף, מנהל הכפר, בסיוע מר
חיים לסרי, מנהל ביה"ס.
האירוע התנהל בסדר מופתי וקהל התלמידים הגדול
שגדש את האולם, הפגין תמיכה חמה ורוח ספורטיבית
כלפי כל המתמודדים. להקת הזמר של הכפר הנעימה
בשירה בשלבים השונים של התחרות והפיגה את
המתח שאחז במתמודדים הצעירים.
החידון כלל שלושה שלבים, בשלב הראשון נדרש כל
מתמודד להשיב על שאלה ולשלב האחרון הגיעו 4
מתמודדים אשר התחרו על המקום הראשון ונדרשו
לענות על שאלות נשיאת ויצו גב' טובה בן-דב ויו"ר
הנהלת ויצו פרופ' רבקה לזובסקי.
כל ארבעת המתמודדים שעלו לגמר, זכו במלגת לימודים צנועה ובני כיתת הזוכה במקום הראשון ביום
כיף.
השאלות שנשאלו במסגרת הגמר ובשלבים המוקדמים נגעו בעובדות היסטוריות, דמויות מפורסמות
ואחרות הקשורות להיסטוריה של המקום וכן בנושאים כללים של תנועת ויצו בארץ ובעולם. אין ספק שציון
האירוע ההיסטורי הביא ללמידה משמעותית וקירב את התלמידים עם הכפר בו הם גדלים ומתחנכים.
לסיום יש לציין את הרצינות והידע הרב שהפגינו כל משתתפי חידון הגמר בהיסטוריה של ויצו נחלת
יהודה, כה לחי!.
 

Tal Hadary © | עמוד הבית | איך נרשמים | צור קשר | אודות הכפר | בית הספר | הפנימייה | המשק |